הייה לי חבר, הייה לי שותף / לירון תמם

בערך פעם בחודש אני מקבל שיחה מת' (שם מלא שמור במערכת), שהולכת ככה "אני מגיע בסוף השבוע למרכז, אז נרוץ ביחד בשבת". ככה כבר למעלה משנה. מסכמים באמצע שבוע, ונפגשים בשבת מוקדם בבוקר, יום יפה או לא, עייפים או לא, באותו מקום ובאותה נקודה.

את ת' אני מכיר מבית ספר יסודי- למדנו בכיתות מקבילות והסתובבנו באותם מעגלים. עם השנים הקשר נותק עד שהוא חודש במקום בו קשרים מתחדשים בימים- בפייסבוק כמובן. במהלך הזמן התברר ששנינו מאוד אוהבים לרוץ, אז סיכמנו שיום אחד ניפגש ונרוץ ביחד. גדלנו בחולון, שנינו עזבנו אותה עם השנים ואיך שר עמיר לב? "אף אחד לא נשאר בחולון" אבל אנחנו חוזרים אליה לפחות פעם בחודש בשביל להיפגש ולרוץ ביחד.

בפעמים הראשונות רצנו 10-12 ק"מ. זה נשמע מעט אך זה דרש מאיתנו לא מעט אלתורים בשביל למצוא את המסלול הנכון. אומנם יש בחולון את המסלול של גולדה: 4 ק"מ בערך של מסלול ריצה/הליכה, אבל מי רוצה לרוץ במעגלים? אז היינו צריכים לבנות לעצמנו מסלול ולקושש קילומטרים ממקומות שונים בשביל להגיע אל מספרים יפים. אחת הבעיות של חולון (ואחד היתרונות אם מסתכלים על זה מהצד השני), זה שיש בה לא מעט עליות לא פשוטות, כך שצריך לתכנן מתי להגיע אליהן.

בסופו של דבר בנינו לעצמנו מסלול שמתחיל ברחוב גאולים, בואכה שדרות ירושלים, אל כיכר הדמעות הידועה לשמצה ושדרות לוי אשכול, משם אנחנו יוצאים אל כביש 44 שמפריד בין חולון לאזור, וחוזרים דרך אזור התעשייה אל נקודת ההתחלה. זה סוגר לנו 14-16 ק"מ, עם הזמן הגדלנו את הטווחים, הוספנו חלקים במהלך המסלול או בסופו, וכיום אנחנו חוצים את ה-20 ק"מ ובריצה האחרונה- ת' שנמצא בהכנות למרתון טבריה, חצה גם את ה-30.

כשהתחלנו לרוץ ביחד אני הייתי בהכנות למרתון טבריה השני שלי, ת' התאמן לקראת מרוץ אייל וחצי מרתון תל אביב. למרות שהיום שינינו מטרות הריצות המשותפות שלנו מוסיפות לנו לא מעט, כל אחד עושה אותן על פי התוכנית שלו ונותן מה שיש לו.

סיבה ומסובב או מסובב וסיבה?

השאלה היא, האם הריצה המשותפת היא סיבה או תוצאה. סביר להניח שהיא שניהם ביחד.

מן הסתם, אם לא היה לנו על מה לדבר ואלמלא היו לנו נושאי שיחה משותפים, היה לנו קשה לרוץ ביחד. ומצד שני- אם היה לנו על מה לדבר ולא היינו אוהבים לרוץ, אז כנראה שלא היינו נפגשים בכלל, כי מי נפגש במאה ה-21, שאפשר לנהל שיחות קצרות דרך פוסטים בפייסבוק? המסקנה היא, שזה שיש לנו על מה לשוחח מוסיף עניין לריצה, אך המקום היחידי בו כנראה היינו יכולים להיפגש זה על מסלול הריצה, המקום בו יש חיבור וקשר שהוא הרבה מעבר לשיחות רגילות. אך הן כמובן רק חלק קטן מהעניין, כי הדבר העיקרי בריצות משותפות זה האתגר- כל אחד מאתגר את השני, חיזוקים והחלפת דעות ורעיונות.

כתבתי על זה כאן כבר בעבר- אני לא מאלו שאוהבים לרוץ יותר מדי עם אנשים אני אומנם משתתף באימוני קבוצה באופן קבוע ומנסה לא להחמיץ, ובכל יום שני אני רץ עם הקבוצה של אתגרים בכפר סבא, אבל את שאר האימונים שלי אני עושה לבד, רק אני, המוזיקה והמחשבות שלי. ככה אני לא תלוי באף אחד וככה אף אחד לא תלוי בי. ברור לי שאני מפסיד מזה לא מעט, בסופו של דבר ריצה עם אחרים הופכת אותנו לטובים יותר. הם מלמדים אותנו דברים חדשים, מאתגרים אותנו, ובזווית של העין יש איזו תחרות סמויה, חיובית לרוב, לצד החיזוקים והעידוד.

לעיתים הטרחה היא פשוט גדולה, גם לוגיסטית וגם זו שקשורה לדברים אחרים. המקרה עם ת' הוא שונה. ראשית, הריצות המשותפות מוסיפות עניין למערך האימונים הכולל. מי שמכיר אותו יודע שהוא חזק, בראש וברגליים, כך שמדובר בחתיכת אתגר. מסוג האתגרים שאני מחכה ונענה להם בכל פעם כשהוא מציע. שנית, במקום לרוץ שוב ושוב על אותו מסלול, עם אותה מוזיקה ובטווח קצבים דומה, פעם בחודש אני נהנה לצאת מהשגרה- מסלול אחר, חוויה שונה. שלישית- יש לנו שפה משותפת, אנחנו מסכימים על אורך המסלול ובמקרים מסוימים אפילו על הקצב. זה הרבה יותר קל ונוח כשזה ככה.

מאידך- אני חייב להתעכב על הנקודה הזו. זה לא תמיד נכון לרוץ ביחד. כשתוכנית האימון מחייבת לעשות אימון מסוים, אז לפעמים נכון לעשות אותו לבד, זה אפשרי ככה יותר מאשר לרוץ עם מישהו, בוודאי אם לא מצליחים להסתכרן על תנאים דומים. במקום לבצע שינויים חדים באימון או לחלק אותו בין חלק לבד לחלק משותף.

כולנו מכירים את קבוצות החברים שרצים ביחד, לא דווקא מתוך אימון משותף כמו מתוך רצון לרוץ ביחד. עכשיו, זה נחמד אם אין דרישות מסוימות, אם אין מטרות. ככל שרצים פחות אנשים ביחד, אז קל יותר להתגמש- על המיקום, המסלול, מרחק, קצב וכדומה. זו אחת הבעיות בריצה עם חברים, אם באים מראש ברצון להפיק מהריצות איכות ותועלת, צריך לדעת שזה לא תמיד אפשרי, יש יותר מדי התאמות וויתורים שצריך לעשות. לכן רצוי למצוא מישהו שאפשר להסכים איתו מראש על כל הדברים או לפחות על העיקריים שבהם, אחד כזה לא שירצה להפסיק את הריצה באמצע, או יחליט מראש שהוא מעוניין לרוץ הרבה פחות מכם. כך תשיגו את התועלת שאתם מחפשים, וגם תיהנו מחוויית ריצה משותפת.

עד היום, היו מעט מאוד מקרים שנאלצנו לבטל, היו מקרים בהם הצהרתי שאני רוצה לרוץ קל ות' משך לריצה מהירה יותר, מקרים כאלו שבהם הצהרתי שאני רץ להנאה ומצאתי את עצמי רץ בקצב תחרות. אך כשסיימנו את הריצה וחזרתי הביתה, הבנתי איזה אימון טוב זה היה ושמחתי שלא ויתרתי. הרי ריצות קלות אני יכול לרוץ כל הזמן, ואילו ריצות איכותיות ומאומצות במידה-,כמה אני יכול לעשות שלא במסגרת תחרות? הרבה פעמים, הריצות עם ת' הן סוג של טסט בשבילי, אני מתאמן קשה, משקיע, ואז מגיעה הריצה המשותפת ואין לי שום כוונה לבייש את הפירמה, בכל זאת יש ציפיות.

לסיכום, אם יש לכם מישהו לרוץ איתו, לכו על זה. גם אם זה אומר שתצטרכו לעבוד קשה יותר ממה שציפיתם או לשנות במעט את התוכניות שלכם.

אז איפה אנחנו עכשיו?

המרוץ הראשון בדרך לחצי מרתון טבריה כבר מאחוריי. מרוץ אייל. הגעתי למרוץ מוכן, מכל הבחינות ואכן הוכחתי את זה לעצמי עם קיזוז של שתי דקות מהשיא הקודם, 1:09, כולל עבודה בקצב נהדר בקילומטר של העלייה לקראת הסוף.

האימונים שלי מתחלקים בין ריצות קלות מאוד שהן הרבה פעמים יותר קשות מריצות מהירות, אימוני איכות בהן אני מגיע לקצבים שלא הגעתי בעבר (כולל ירידה נאה בזמנים של 5 ו-10 ק"מ), ואימון של ריצה ארוכה בשבת, כמו שאני אוהב. מתחיל עוד לפני שהשמש עולה לצלילי מוזיקה טובה.

פחות מחמישים יום ואנחנו שם.

 

שיווק באינטרנט - Wisy / בניית אתרים בוורדפרס – x-Press