זן של מנצחים / מיכל רג'ואן

אומרים, שבמרתון 70% בראש ו- 30% ברגליים, מרתון טבריה 2016 היה 100% בראש.. "ככה לא דמיינתי את המרתון שלי". משפט שאמרו לי לא מעט רצים יממה אחרי מרתון טבריה 2016. מה שהם לא יודעים הוא, שזו תהיה החוויה הכי חזקה שלהם ממרתון ועוד יותר הם לא יודעים כמה הראש שלהם חזק. תיכננתי את הכתבה הזו כבר לפני שבוע, מה יהיה התוכן, אילו תמונות יהיו בה אבל בתכנונים כמו בתכנונים יש שינויים "קלים". מרתון טבריה 2016, היה המרתון הראשון שבאתי לצפות בלי להשתתף. הגעתי לטבריה ביום חמישי, לנשום את האווירה יום לפני המרתון. פגשתי באקספו המון רצים, כאלו שהסתובבו עם חיוך על הפנים, כאלו שהיו דרוכים למטרה וכאלו שבאו כדי להנות. מזג האוויר הפך לשיחת היום ואני אמרתי לכל אחד שדיבר איתי על הנושא, משפט אחד "אתה לא יכול לשלוט במזג האוויר אלא רק בעצמך". אקפסו בכלל הייתה הזדמנות נהדרת של כל הרצים לשתף חוויות, לפרוק מחשבות ולהבין שאתה לא נמצא לבד עם ההתרגשות הזו שלך או אפילו עם החשש הזה מהבלתי נודע שיהיה בעוד כמה שעות. הערכה שלי גם הייתה שם, בהתחלה לא רציתי לקחת אותה, אבל אחרי מחשבות ביני לבין עצמי, הבנתי שמספר החזה מסמל עבורי משהו מאוד גדול. את ההחלטה שלקחתי לוותר חודש לפני על המרתון ולהרוויח את הגוף שלי בגדול. 2600 איש נרשמו למרתון טבריה השנה, שיא של כל הזמנים ובצדק, מכל המרתונים שעשיתי בחו"ל, טבריה הוא מרתון הבית, שטוח, ממש כאן מתחת לאף, ארגון נהדר והכי חשוב, אתה נמצא עם מקסימום האנשים הקרובים אליך, ובסיום אתה תמיד תראה פנים מוכרות להניח עליהן את הראש (או את הרגליים). כך גם הייתה מסיבת הפסטה, היה עמוס, אבל ההתרגשות התרוצצה לה בכל פינה, כל אחד הסתכל על הצלחת של השני והשווה כמויות של אוכל. "מסיבת פחמימות", לדעתי זה האירוע שסוגר את המינגלינג בין כל הרצים וחותם את ההתרגשות המשותפת, כי לאחר מכן כולם הולכים לישון… "הולכים לישון"… בחדרי מלונות ברחבי העיר, רצים ייתכן ונכנסו למיטה אבל בין כך לבין לישון באמת, יש הבדל גדול. מה שבטוח הוא, שכשנכנסנו למיטה בערב, בחוץ היה עדיין יבש ורגוע… רוחות וגשם העירו אותי לפנות בוקר, רצו לי מיליון מחשבות בראש באותו רגע בודד אחד. מרתון טבריה - מיכל רג'ואן איך המתאמנים שלי מרגישים? אולי עד שעה 07:30 הכל ייפסק לכמה שעות ואז יחזור? איזה מזל שהחלטתי לא להתחרות? השעה 07:20, בשעה הזו כבר כולם מסתדרים להם על קו הזינוק נרגשים לקראת ההמראה למסע המטורף והמרגש הזה. אבל.. באותו רגע נפש חיה לא הייתה על המסלול, גשם שוטף ורוחות עזות השאירו אתכם עטופים במעילי הגשם ושקיות זבל, צפופים ומתכרבלים מתחת לפינות מחסה עם מיליון מחשבות בראש והעיקרית "איך לעזעזל אני עושה את זה?" לאט לאט, כשהבנתם שהגשם לא באמת עומד להיפסק וכל התחזיות צדקו, ביצבצתם לעבר קו הזינוק. חלקכם עם מיטריות, חלקכם עם מעילי גשם וחלק, כשהבנתם שתרטבו בכל מצב, יצאתם עם קצר והתחלתם לנטר במקום כדי להתחמם. מחזה כזה לא ראיתי, לא חושבת שהיה בארץ, כמו דליי מים שנשפכים מהשמיים עליכם כמה דקות לפני הזינוק למרתון טבריה 2016 וכבר הייתם ספוגי מים אבל כל כך חדורי מוטיבציה. הדמעות לא עצרו את עצמן, התרגשתי. רגשות מעורבים בעצם, רציתי להיות שם, לחוות את העוצמה שמגיעה מכל המשתתפים ביחד, לחוות מרתון שונה. והמצד שני ידעתי שעשיתי מעשה נכון. ויצאתם לדרך… את חוויות הדרך רק שיערתי, התמונות לאחר מכן בפייסבוק כבר מספרות סיפורים שייזכרו לאורך זמן. ריצה בשלוליות שהגיעו לכם עד הברכיים, גשם שלא פסק לרגע אחד, אתם אחד או אחת מ- 2600 איש שיצאו למסע הזה, הרוחות שנלחמתם בהן בדרך חזור, כמה מחשבות היו שם באותם רגעים. כמה דיבורים עם עצמכם, "להמשיך הלאה", "לא לוותר", "אוריד קצת את הקצב אבל אשאר על המסלול", "המשפחה מחכה לי בסוף, אני לא יכול לאכזב" אתם נקראים רצי הנשמה. כן אתם רצי הנשמה. הראש, רק לראש היה כאן מקום, לא משנה באיזה כושר הייתם עד קו הזינוק, אם לרגע היה בכם חשש שלא תצליחו, או שהרוח תפריע לכם או טיפות הגשם, הריצה הפכה לסבל.. רק הראש הכתיב לרגליים את הקצב במרתון הזה..הגשם והרוח היו בשלב מסויים תפאורה בדרך. עמדתי ממש על קו הסיום, חיכיתי לראשונים שיגיעו, וואו, להיות בצד הזה של התחרות לראות את הארגון מסביב ואת צוותי ההפקה. לכל אחד הייתה אחריות. כל אחד דאג למשהו אחר, רק שבכל יהיה מושלם. והנה אתם, מגיעים אחד אחרי השני, ספוגים מכף רגל ועד ראש. אצל כל אחד מכם יכלתי לראות על הבעת הפנים את האושר, הסבל או את שניהם באותו הרגע. "אני לא מאמין שעשיתי את זה", "עשיתי את זה?", "עוד קצת, הנה את מגיעה", "אני? מרתוניסט?", "יש!! אני מרתוניסט!! אתם, שהגברתם מהירות וסחטתם את כוחותיכם האחרונים לקו הסיום. אתם, שסחבתם את עצמכם בשארית הכוחות והתמוטטתם בסוף. אתם, שחיפשתם בקהל את המשפחה שלכם כדי ליפול עליה ממש עוד 5 שניות. ואתם.. שלא האמנתם שבתנאים כאלו, סיימתם את המרתון הראשון שלכם… אחרי קו הסיום התחבקתם עם הקרובים, או זזתם הצידה לעכל את הרגע, או בכיתם (כמה בכיתם) או נשכבתם על הרצפה. פרץ של רגשות עטף אותי מולכם ועטף אתכם מול עצמכם ומול הסובבים. עשיתם את זה, אתם לא קולטים אבל כל אחד מכם הוא מנצח. מרתון הוא לא מסע קל, הוא מסע שמכיל בתוכו דרך ארוכה של עליות ומורדות, כישלונות והצלחות והכל בא לידי ביטוי ביום ההוא. ה – 08 לינואר 2016, שעה 07:30 בבוקר. חוויתם חוויה יוצאת דופן, כולכם בלי יוצא מן הכלל עשויים מזן של מנצחים, ראש פלדה. אני מתרגשת בשבילכם, גאה ומורידה את הכובע בפני כל אחד ואחת מכם. צפיתי מהצד על אחד המרתונים הגדולים והמנטליים שהשתתפתם בהם והתרגשתי ביחד איתכם. אתם יכולים עכשיו לספר לכולם בגאווה ולא משנה מה הייתה התוצאה: "אני זה שרצתי במרתון טבריה 2016" . כמה שתתארו מה שהיה שם או תראו תמונות, אף אחד לא יצליח להבין מה עבר עליכם בשעות האלו, אולי אלו שרצו לידכם. ואני בטוחה, שעכשיו, אחרי שנחתם, עיכלתם את המרתון ואתם מחייכים .. אתם כבר מתכננים את היעד הבא שלכם. ככה זה, ככה אנחנו, הריצה היא הנשמה שלנו, היא זו שגורמת לנו לחיות.. כן, בעיקר בחוויות כמו במרתון טבריה 2016. שלכם, מיכל רג'ואן הכנסו לעמוד שלי https://www.facebook.com/MoveW
שיווק באינטרנט - Wisy / בניית אתרים בוורדפרס – x-Press