בדרך למרתון טבריה – איך הכל התחיל ומה עכשיו

מרתון טבריה - איך הכל התחיל הסיפור שלי מתחיל לפני למעלה משנתיים, קיץ 2013. אחרי תקופה ארוכה בה הייתי רץ לשם ההנאה בלבד, החלטתי להירשם למרוץ של 10 ק"מ ברמת גן שנערך במסגרת המכבייה. בסיומו של המרוץ כשחזרתי הביתה, סיפרתי לבת זוגתי דאז, אישתי בהווה, על החלטתי שעד גיל 40 ארוץ מרתון. הייתי אז בן 35. אולי אני צריך להתחיל את הסיפור בספטמבר האחרון. אישתי ואני היינו בירח דבש בברלין, שם נתקלנו באלפי רצים שבעי רצון ומאושרים שזה עתה סיימו את מרתון ברלין ה-41. הבטתי עליהם בקנאה והודעתי לאישתי, ששנה הבאה אנחנו חוזרים לכאן לרוץ במרתון. בהגרלה שעורכים מארגני מרתון ברלין לא נבחרתי. אז החלטתי לא לוותר על החלום ובחרתי להתמקד במרתון טבריה 2016. וכך בעוד חצי שנה, שבוע אחרי יום הולדת 37, ארוץ את המרתון הראשון בחיי.

רקע קצר על עצמי

אני בן 36, עוד מעט בן 37, נולדתי בחולון ולפני שנתיים עברתי לגור בכפר-סבא עם אישתי ויש לנו כלבה אחת. סיימתי תואר ראשון במדעי המדינה ויש לי תואר שני בגישור ותואר שני במינהל ומידניות ציבורית. לפרנסתי אני עובד כעצמאי בתור כותב תוכן לאתרי אינטרנט שונים. מתחילים לרוץ למרתון טבריההתחלתי לרוץ לפני עשר שנים, בתחילה זה היה במכון כושר כשהמטרה היתה להוריד במשקל, לא הייתי שמן אבל הרגשתי כזה. לימים אף קניתי הליכון בשביל שאוכל לרוץ בבית בזמני החופשי. בגיל שלושים חוויתי משבר אישי בעקבותיו התחלתי לרוץ במסלול ריצה מסודר. לא הפריע לי חום, קור, לחות, גשם כבד, כל מה שרציתי זה להרגיש את האדרנלין זורם כשברקע מוזיקה רועשת. בפנטזיה שלי ראיתי את עצמי רץ עשרות קילומטרים והגוף שלי מקיז דם ונקרע. במציאות רצתי קילומטרים בודדים וחזרתי שלם הביתה. אחרי שהכרתי את אישתי ועברנו לגור בכפר סבא, חיפשתי מסלולי ריצה שונים ברחבי העיר. זה כבר לא היה רק רצון להרגיש אדרנלין, זו היתה אהבה של ממש. אהבה לאתגר של לרוץ קצת יותר מהר בכל פעם, אהבה לגוף שמשתחרר מעצמו, לזיעה שגרמה לי להרגיש כמו פועל בסיום עבודה, ואפילו לנקישות הרגליים על האספלט. הרגשתי שאני עושה משהו, שיש לי כוונה, מטרה ואני דואג לעמוד בה. אחרי המרוץ הראשון שלי במכבייה הגיעו מרוצים נוספים, 10 ו-15 ק"מ, בהמשך היו גם חצי מרתון תל אביב וחצי מרתון ירושלים, ועם הזמן התחלתי להיכנס עמוק יותר ויותר לעניין. בינתיים הפסקתי לעשן, קניתי שעון גרמין, נעלי ספורט מקצועיות, חולצות ומכנסיים מתאימים, ישבתי לקרוא ספרים ומאמרים על ריצה, התחלתי לאכול נכון, וככה בלי הודעה מוקדמת, פתאום מצאתי את עצמי מתכונן למרתון הראשון שלי .

מרתון טבריה 2016 – הנה אני בא

תחילה אסביר, למה מרתון טבריה. זה לא רק בגלל שלא התקבלתי למרתון ברלין, אלא בגלל שמבין שלושת האופציות המקובלות, מרתון טבריה נראה לי כדבר האמיתי והנכון. מרתון תל אביב זו מסיבה (כזו שבדרך כלל נסגרת מוקדם מהצפוי), ואחרי שרצתי חצי מרתון ירושלים, הבנתי שמרתון שלם בעיר הקודש, זה אתגר שלא אוכל לעמוד בו. מה עוד שאחותי הבכורה, אצנית מנוסה ממני, סיפרה לי רק דברים טובים על טבריה, אז החלטתי שעכשיו תורי לנסות. ההכנות שלי למרתון טבריה מחולקות לשני פרקי זמן מבחינתי. פרק אחד מתחיל באוקטובר ונגמר במאי, והחלק השני התחיל במאי ויימשך עד המרוץ. את פרק הזמן הראשון אפשר לכנות "יישור קרקע" בהשאלה מעולם הבנייה, זה השלב בו הורסים את המבנה הישן ומיישרים את הקרקע לקראת בניית המבנה החדש. כי זה השלב בו הייתי צריך להכין את עצמי מנטאלית שבחרתי תחביב שדורש התמסרות מלאה, 3-4 אימונים בשבוע, תרגילים בבית, תזונה, השכמה מוקדמת לפעמים, הרבה מאמץ פיזי וגם מאמץ נפשי. אם לא נשברים בתחילת הדרך, אז אפשר לרוץ כל הדרך עד הסוף. צלם: הראל סמדר תוכנית אימון למרתון טבריהלשם כך התחלתי לעבוד עם מאמן, קובי צבילה, על תוכניות תלת חודשיות, בהתאם למרוצים שקבעתי לעצמי במהלך הזמן הזה ובהתאמה להתקדמות שלי. בתקופה הזו הבנתי כמה האימונים שלי קודם לכן, כשרצתי לבד, לא היו מבוססים ולא היו נכונים. לראייה התוצאות שלי. מזמן של 54-51 דקות ל-10 ק"מ, הגעתי לסביבות 44 דקות, חצי מרתון עשיתי בשעה ארבעים וארבע, ומצאתי את עצמי רץ 20-22 ק"מ בלי בעיה. פרק הזמן השני שהחל במאי, הוא כבר בנייה של המבנה. במקום תוכניות אימונים תלת חודשיות, עברנו לתוכנית אימונים שבועית, כל שבוע אני מקבל תוכנית ועובד על פיה, כולל עדכונים ושיחות כמעט יומיות, תרגילים לחיזוק הרגליים, הקשבה מלאה לגוף, עכשיו זה הזמן שלומדים למבחן, כל טעות שאני עושה אני צריך להיות מודע לה, אחרת היא תשתרש ולא יהיה לי זמן לתקן. כך למשל, בתקופה מסוימת ביולי, עבדנו על פי תוכנית לעשות בסוף הקיץ מרוץ של 21 ק"מ כפי שרציתי, שבוע-שבועיים של אימונים מוגברים גילו שזה לא הזמן להכביד על הרגליים, וחזרנו לאימונים רגילים. לשמחתי יש מספיק זמן עד המרתון בשביל שזה לא ישפיע. 5 חודשים לפני המרתון אני רץ 4-5 פעמים בשבוע, בתחילת הקיץ עוד הייתי קם מוקדם לרוץ, אך החום והעייפות החזירו אותי לריצות ערב. 4 פעמים בשבוע אני רץ באזור כפר סבא-הוד השרון-רעננה, בדרכים כלל באזורים תלולים, ופעם בשבוע אני נוסע לפארק הירקון לריצה ארוכה במישור. אני מגיע ל-50-60 ק"מ מצטברים בשבוע וכל הזמן מגדיל נפחים. בין אימון לאימון עושה חיזוקים לרגליים, עובד עם הגליל, מנסה לאכול בריא (בכל הזדמנות דוחף ספירולינה, אך מודה שיש דברים שאני פשוט לא יכול לוותר עליהם עדיין), ומחכה לראות איך אתמודד כשהאימונים יגיעו לחודש האחרון לפני המרוץ. כל הזמן אני שומע שריצת מרתון היא הרבה יותר קשה מריצה רגילה, מבחינה פיזית הכוונה. אני לא מזלזל בכך, אין לי ספק שלרוץ 42 ק"מ זה לא דומה לריצה של 21 ק"מ. אך בסופו של דבר, הכל בראש. יש מטרה רחוקה שצריך להגיע אליה, אסור לפספס שום אימון ושום הכנה בדרך, הכל חלק מהתוכנית הגדולה. בדמיוני אני עושה את הדרך לטבריה, עומד על קו הזינוק, רץ בקצב שלי ומגיע לקו הסיום בריא ושלם. הכל בראש, שם זה מוכן, עכשיו הרגליים צריכות לעשות את העבודה.   מאמר מאת לירון תמם, כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו. מוזמנים להיכנס, לקרוא ולהגיב.
שיווק באינטרנט - Wisy / בניית אתרים בוורדפרס – x-Press