בדרך למרתון ווינר טבריה חושבים על החיים / מאחורי מצדדי ומלפני מי שעומד זה המאמן

מאמן ריצה למרתון טבריה אין אדם עומד אך ורק בזכות עצמו. לא משנה אם הוא פוליטיקאי, מצביא, מדען, רופא, ספורטאי או כל אדם אחר. כל אחד צריך אנשים סביבו, אנשים שיתנו לו תמיכה, יתנו לו גב, יהוו לו רשת ביטחון. ניק הורנבי בספרו "על הילד" תיאר את זה יפה, "אין אדם שהוא אי". הוא אומנם לקח את האמירה הזאת מבון ג'ובי, אך הרעיון ברור, כולנו צריכים אנשים סביבנו בשביל להצליח. לא הייתי מצליח לרוץ, כל כך הרבה ובזמנים יחסית סבירים, ללא רשימת אנשים שתומכים ועוזרים. בראש ובראשונה אשתי היקרה באדם שתמיד תומכת, הוריי, אחיותיי, חברים ואנשים נוספים. אחד מאותה רשימת אנשים הוא המאמן אצלו אני מתאמן כבר למעלה משנה, קובי צבילה, ועליו אני רוצה לספר הפעם. דרך הדברים שאכתוב, אני רוצה להסביר מדוע חשוב לעבוד עם מאמן לקראת מרתון ולא לעבוד לבד. מאמן כושר למרתון טבריהמאמן זה התפקיד הכי כפוי טובה שיש בספורט. אני זוכר אמירה של מוטל'ה שפיגלר בשנות השמונים אחרי שפוטר מעוד אחת מהקבוצות אותה אימן באותן שנים "את האוהדים אסור להחליף, את ההנהלה אף אחד לא יכול להחליף, אפשר להחליף שחקן אחד או שניים לא את כולם, לכן רק המאמן יכול וצריך לשלם את מחיר הכישלון" וזה נכון. כל עוד הקבוצה או הספורטאי מצליחים, המאמן מצליח, אם לא המאמן הוא האשם היחידי בכישלון. יש מעט מאמנים שמצליחים להישאר בטופ ולא משנה מה. אייקונים כמו פיל ג'קסון, גרג פופוביץ', זוז'ה מוריניו, פפ גווארדיולה, אלכס פרגסון ועוד בודדים אשר גם אם הם נכשלים עדיין נשארים בטופ. רוב המאמנים אם הם נכשלים פעם אחת או פעמיים, כבר לא נספרים. יש כמובן את המאמנים שאיש לא מדבר עליהם, מי זוכר היום את המאמן של קרל לואיס בשנות השמונים? מי זוכר מי אימן את מייקל ג'ונסון כששבר את שיאי עולם ל-200 או 400 מטר? מי יודע מי המאמן של יואסיין בולט, פדרר או נאדל? אך אף אחד מהם, כמו אף אחד מהשחקנים ששיחקו בקבוצות הספורט הכי גדולות, לא היו מצליחים אלמלא היו להם מאמנים טובים. לפני שנה, כפי שסיפרתי כבר בעבר, חזרתי מירח דבש עם אשתי בברלין בידיעה שהשנה אני מתכוון לרוץ מרתון. אחותי אצנית מנוסה המליצה לי על קובי אצלו התאמנה בעבר וכן באותה תקופה. יצרתי איתו קשר, סיפרתי לו קצת על עצמי, וקבענו להתחיל לעבוד ביחד. בתחילה בתוכנית תלת חודשית, כלומר מתכונת של 3 חודשים, כשכל חודש יש תוכנית חדשה. בפועל הוא שלח לי תוכנית אימון כל שבועיים ושמר איתי על קשר רציף לראות כיצד אני מתקדם. התוכניות הותאמו לקצב ההתקדמות שלי ולמרוצים שהיו לי באותה תקופה. אחרי חצי שנה במתכונת הזאת, עברתי לעבוד איתו על תוכנית שבועית, כשהמטרה הגדולה היא מרתון טבריה, אז היה מדובר על למעלה מחצי שנה של עבודה. התוכניות גם שהן שבועיות, נכתבות בראייה לטווח ארוך כשהמטרה הראשונית היתה לבנות בסיס ולאחר מכן ליצור את המוכנות למרתון. לפני שאתקדם, אני מניח שכל מי שרץ ועובד עם מאמן מכיר את הרגע בו הוא מקבל את התוכנית למייל או בהודעה לפלאפון. הוא מסתכל על התוכנית וחושש, איך הוא יעשה את זה. הרי עכשיו הוא יושב בבית על הספה או שוכב במיטה, איך הוא אמור להגיע פתאום ל-22 או 24 ק"מ. אך ברגע שמתחילים לקיים את התוכנית השבועית, לא רק שהיא נראית סבירה והגיונית, עם הזמן מגלים שהיא מאתגרת אך תמיד אפשרית. הקשר עם קובי מתבסס על שיחות יומיות כמעט, הודעות בטלפון, פגישות מעת לעת ולאחרונה גם ריצות משותפות עם הקבוצה שלו. מי שמביט בצד עלול לחשוב שאם זה כך אז זה מיותר, אפשר להסתפק בהורדת תוכנית אימון למרתון מהאינטרנט (תוכניות כאלה יש בלי הגבלה). אז זהו שלא. תוכניות מהאינטרנט, כמו שאני רואה את זה, מתאימות בשביל הכנה למרוצים קצרים של 10 ק"מ, מרוצים שלא דורשים הכנות ממושכות של הגוף, הנפש ומה שביניהם. הכנה למרתון דורשת הרבה יותר ממוכנות פיזית להיות מסוגלים לרוץ 42 ק"מ, שלא נדבר על כך שהאימונים צריכים להיות במינון נכון וברמה גבוהה, אחרת לא רק שלא נצליח לעמוד במרחק אלא גם נגרום לעצמנו פציעות. לכן חשוב לעבוד עם מאמן. ישנה אמירה בכדורסל ובכדורגל, שמאמן טוב הוא כזה שיודע להעמיד את השחקנים על המגרש מבחינה טקטית ויודע להכין אותם מבחינה מנטאלית למשחק. זה לא שונה בריצה. אם אבחן את זה מהניסיון שלי באימונים לפני שהתחלתי לעבוד עם קובי ואחרי, אז בשני המקרים חל שינוי מהותי. הן בגישה לריצה, בגישה לאימונים והן בריצה עצמה. אני אתן 2 דוגמאות לכך. הדוגמא הראשונה, עד שהתחלתי לעבוד עם קובי, לא ייחסתי חשיבות למרחק ולא למהירות. הייתי רץ 4 פעמים בשבוע מרחק קבוע שבין 8 ל-10 ק"מ. לפני מרוצים הייתי רץ יותר מטווח המרוץ מתוך הנחה שאם אצליח לרוץ יותר, אז אצליח לסיים בלי בעיה את המרוץ. לא הבנתי שצריך להיות בריצה על פי מרחקים וזמנים, מה שכמובן הגביר את המהירות שלי במרוצים. לשם המחשה, לפני שהתחלתי לעבוד עם קובי, השיא שלי ל-10 ק"מ היה 50 דקות, במרוץ הראשון אחרי שההתחלתי לעבוד איתו, ירדתי ל-44 דקות. הדוגמא השנייה היא כל ההתייחסות לפני האימון ובין האימונים. זה מתחיל מהבסיס של מנוחה, אימוני גמישות, מתיחות ותרגילים עם גליל ותרגילים אחרים, שהיום ברור לי שהם חלק בלתי נפרד מהתהליך ולא משהו שעושים רק בשביל לשחרר את הגוף. בלי זה אי אפשר להשתפר. זה נכון גם בהקשרים אחרים, למשל צריכת תוספי תזונה (2 ספירולינה אחרי האימון, 1 כולורולה), עבודה עם מעסה (פעם בחודש). כל הדברים הנ"ל הם מהותיים בשביל להצליח בתהליך השלם, ובשביל להכיר ולהגיע לזה, צריך לצידך מישהו שמבין ויודע להנחות אותך. מלבד השינוי שחל בגישתי לאימונים ולכל מה שקורה סביבם, ובשני המקרים הערך הנוסף שקיבלתי הוא עצום, אזי שדוגמא נוספת לחיוניות של אימון עם מאמן (וכאן כל המחמאות מגיעות למאמן עצמו) היא התמיכה המוראלית.דברי העידוד, התמיכה, ההסברים, עצם הידיעה שיש מאחוריך ומצדדיך מישהו שעוזר לך בתהליך וחשוב לו שתצליח, זה מדרבן אותך עוד יותר. כמו שכתבתי לא פעם, בסופו של דבר הכל תלוי במידת המחויבות שלך, ואם יש מישהו שמאמין בך, משקיע בך זמן, מציב לך רף גבוה ומאמין שאתה יכול לעבור אותו, אז אתה מחויב יותר ושואף כל הזמן להשתפר. זה נכון שהאימונים הרבה יותר קשים ומאתגרים, אך הם הרבה יותר מהנים כשאתה יודע שמישהו מאמין שאתה מסוגל לבצע אותם. אסור לזלזל בערך הנוסף של הדברים האלה, יש לא מעט ספורטאים שכשלו בגלל שלא העמידו להם את הרף הזה, לא עודדו ולא תמכו בהם. לעומת זאת כל ספורטאי אשר הגיע לשיאים הצליח בגלל שהעמידו לו רף גבוה ואמרו לו, תעבור אותו. לסיום, אני בטוח שישנם לא מעט מתאמנים שעובדים על ריצת מרתון ללא מאמן, זה הגיוני, אך אני ממליץ עבור מי שרץ מרתון בפעם הראשונה, לעבוד עם מאמן. תבחרו מאמן שיש לכם איתו כימיה טובה, מאמן שיעודד וידרבן אתכם, ייתן לכם ערך נוסף במגוון גזרות, גם אם בסוף התהליך תרגישו שאתם לא מתכוונים לחזור עליו שוב, כל מה שתספגו ישמש אתכם גם בעתיד בריצות קצרות או בכלל בחיים.

איפה אנחנו עכשיו?

אחרי שהגענו ל-28 ק"מ, שבוע שעבר היה מצד אחד בסימן ירידה במרחק של הריצות הארוכות, ל-20 ק"מ, ומצד שני במקום לרוץ את המרחק הזה פעם אחת, רצתי אותו פעמים, בק טו בק (שישי ושבת). הנפח הכולל הגיע ל-85 ק"מ בערך. השבוע האחרון היה שבוע של רגיעה, ריצות קלות של 10 ק"מ בערך, לשמחתי בכל יום שרצתי זכיתי לרוץ לפני שהתחילה הסערה אך אני מאמין ש"אזכה" לרוץ גם כשהיא תתחולל. השבוע הקרוב יעמוד בסימן ארוכה של 30 ק"מ שמחכה לי ביום חמישי. מאמר מאת לירון תמם , כותב תוכן עצמאי לאתרי אינטרנט, בעל אתר שירים חדשים פרי עטו. מוזמנים להיכנס, לקרוא ולהגיב.
שיווק באינטרנט - Wisy / בניית אתרים בוורדפרס – x-Press